<h1>ראבי"ה סימן פ"ב</h1>
<h2>דף כז.</h2>
[ברכות כ"ה ע"ב] תנו רבנן מים צלולים יושב בהם עד צוארו וקורא ויש אומרים עוכרן ברגלו וקורא. והלכתא כיש אומרים דכל שלבו רואה את הערוה אסור, וכן פסקו הגאונים. אך בתשובת הבבלים, פסקו להיתר, ואין נראה. וכן [יושב] בגיגית ורוחץ אם יש בגד סביב הגיגית אינו יכול להוציא ראשו [ויהא חוצץ] סביב צווארו ולברך, כדפסקינן לעיל [כ"ד ע"ב] גבי היה ישן בטליתו וכו', והכי נמי בתוספתא דסוכה הישן בכילה ערום לא יוציא ראשו חוץ לכילה ויקרא ק"ש, ואפילו לברך לו אחר לא, דאי אפשר בלא הרהור ואר"י [כד:] בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא, הילכך אין לו תקנה אם לא שי(ר)חוץ על לבו. ושמעינן מהכא דאיש ואשה הטובלים יכולים לעכור המים ברגליהם ולברך על הטבילה, ובלבד שיתכסה גופם בהם, ותכסה שערה בבגד. ותברך עובר לעשייתן, דהא נדה קוצה לה חלה ומברכה. וההיא דפרק קמא דפסחים [ד]גרסינן חוץ מן הטבילה מיירי בטבילה דגרים, דלא חזי(א) מעיקרו לברוכי. ויש שפירשו התם שלא חזי לברך מעיקרא כל זמן הטבילה מפני שהוא ערום, וליתא דהא אפשר לעוכרן כדפרישית.
